החלטה בתיק בש"א 5672/08

1.         מונחת לפני בקשה נוספת של התובעת, אחות במקצועה בקשר עם תביעה שהגישה נגד המשיב לתשלום פיצויים בגין מעשים מגונים והטרדות מיניות שנטען כי האחרון ביצע בה, עת ששהתה בביתו וטיפלה ברעייתו.

2.         נוכח הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים בתחום הפסיכיאטרי, מיניתי את פרופ' זאב נוימן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה הגיש ביום 8.11.07 חוות דעת (להלן: "חוות הדעת") אשר במסגרתה קבע בין היתר שאין להוציא מחשבון כי המבקשת "התחזתה" או היא נמצאת במצב של "אגרבציה קשה" וזאת על מנת "השגת רווח מישני, פיצויים ונקמה" או "הזדהות כה חזקה עם תפקיד החולה". עם זאת, ציין המומחה כי על מנת לקבוע בצורה מוסמכת יותר מה ההפרעה הנפשית ממנה סובלת המבקשת ועד כמה היא אמינה, או שמא היא רק ביטוי של התחזות, יש צורך לאשפז את המבקשת במחלקה פסיכיאטרית פתוחה למספר שבועות, והכל כמפורט בחוות הדעת.

המבקשת סברה כי נוכח המלצת המומחה בנוגע לאישפוז, יש מקום למצות את המלצתו, מן הראוי שתתאשפז במחלקה פתוחה על מנת שניתן יהיה לאבחן באופן מפורט ומבוסס את מצבה וכי המומחה יוכל להגיש השלמה לחוות דעתו.

3.         לפיכך הגישה המבקשת בקשה לפיה יורה בית המשפט על אישפוזה במחלקה פיסיאטרית פתוחה לצורך הסתכלות. לאחר עיון בכתבי הטענות בבקשה האמורה, הגעתי לידי מסקנה בהחלטתי מיום 13.1.08 כי אין מניעה שהמבקשת אכן תתאשפז במחלקה פסיכיאטרית פתוחה, כרצונה אך ללא צורך בצו שיפוטי, והכל מהטעמים המפורטים בהחלטתי דנא.

4.         בעקבות החלטתי אושפזה המבקשת, כרצונה במחלקה הפסיכיאטרית א' (מחלת נשים) בבית החולים ע"ש שיבא בתל השומר, וזאת מיום 6.2.08 עד ליום 13.2.08. בתום אישפוזה ביקשו באי כוחה ממנהל המחלקה לקבל מסמכים רפואיים בעניינה של המבקשת לשם העברתם למומחה מטעם בית המשפט כדי שיגיש השלמה לחוות דעתו.

5.         לעמדת המבקשת, סיכל המשיב את השלמת חוות דעת המומחה ע"י פנייה למנהל המחלקה, באמצעות מכתב של באי כוחו מיום 17.2.08 (להלן: "המכתב מיום 17.2.08"). לטעמה של המבקשת יש במכתב מיום 17.2.08 כדי "להלך אימים" על מנהל המחלקה ולהבטיח שלא יהיו במסמכים הרפואיים בעניינה של המבקשת, כדי לשמש את המומחה להשלמת חוות דעתו. בהקשר זה מצביעה המבקשת על כך שבמכתב מיום 17.2.08, נאמר בסעיף 10 כי למחלקה הגיעה המבקשת:

"...במגמה לאשפז את עצמה במחלקה ובאמצעות האישפוז לחזק את טענותיה בתביעת המיליונים שלה נגד מרשנו".

בהמשך, במכתב השיחרור של בית החולים (להלן: "מכתב השיחרור") נאמר בין היתר כי המבקשת משוחררת:

"...בהמלצה להמשך איבחון וטיפול מבלי שהמחלקה הגיעה לאבחנה מסויימת".

מכאן סבורה המבקשת שאין כל טעם במכתב השחרור לפי שאין בכתוב בו ובמיוחד מה שאין בו כדי לסייע להשלמת חוות הדעת. לפיכך הגישה המבקשת את הבקשה שלפני בה היא עותרת למינוי מומחה רפואי נוסף שיבצע את הבדיקות ככל שימצא לנכון ומבלי שהמבקשת תאושפז. 

6.         המשיב מתנגד בתוקף לבקשה, בין היתר מהטעם שאין במכתב מיום 17.2.08 כדי להלך אימים על מנהל המחלקה ולמנוע מסקנה עליה יוכל המומחה להסתמך. זאת ועוד, המבקשת שוחררה לביתה מבית החולים כבר ביום 13.2.08 דהיינו, ארבעה ימים קודם לקבלת המכתב מיום 17.2.08 לרופאי המחלקה ומכאן שלא היה במכתב כדי להשפיע על סיכום האישפוז.

7.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

            הבקשה שזורה טענות עובדתיות לא כל שכן, מעלה טענות חמורות כלפי המשיב אשר נטען כי ניסה להשפיע שלא כדין על מימצאי האישפוז של המבקשת וכל זאת מבלי שיתמך בתצהיר כדין. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

            זאת ועוד, מהמסמכים עולה כי המכתב מיום 17.2.08 נשלח לבית החולים בחלוף מספר ימים מאז המבקשת שוחררה ומכאן שלא היה בו כדי להשפיע על מסקנות ומימצאי האישפוז.

מעבר לדרוש, מכתב השחרור הינו מסמך מפורט, כולל סקירה של מצב המבקשת בעבר, בדיקות שנערכו לה, מימצאים והתרשמות ועל פניו עולה כי לא היה במכתב מיום 17.2.08 כדי להשפיע על הממצאים שבמכתב השחרור.

נדבך נוסף למסקנתי הינו בעובדה שבית החולים החליט לשחרר את המבקשת ארבעה ימים עוד טרם המכתב מיום 17.2.08. לו היה צורך בהמשך אישפוזה של המבקשת ובחינת מצבה, אזי ההמלצות היו אחרות מאלה שמופיעות במכתב השחרור. 

לא ראיתי כל טעם במינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט, גם מחמת שאין כל יסוד בבקשה המצדיק זאת. במיוחד נכון הדבר שגם האישפוז האמור היה לבקשת התובעת ואיני סבור שיש צורך בנסיבות הענין ומהנימוקים שפירטתי כדי למנות מומחה פסיכיאטרי נוסף ולהכביר בעלויות שלא לצורך ולהאריך לשווא את ההתדיינות.

מכל מקום, אם יהיה המומחה סבור כי יש מקום למנות מומחה נוסף, יתייחס לכך בהשלמת חוות דעתו.

8.         אציין עם זאת כי נכון היה עושה המשיב אילו נמנע מלציין במכתב מיום 17.2.08, שלטעמי הינו מכתב מיותר, את סעיף 10 שצוטט לעיל "בבחינת כל המוסיף הרי הוא גורע".